תודה דור אחלה סיקור.
שני המשחקים היו ברמה נמוכה של ביצוע אבל אפשר להבין את זה – אלה משחקי הדחה – סוג של משחק 7.
במשחק הראשון יאנג התעלה לרמה של כוכב על. הוא השתלט על המשחק עם רצף לא הגיוני של סלים קשים מהלוגו ופלואוטרים קשים. ראינו בפעם האלף כמה חשוב שיהיו כוכבים בקבוצה. אטלנטה קבוצה נהדרת עם שחקנים שממש כיף לאהוב – לוחמים, לא אנוכיים, חכמים. גאלו ובוגי לקחו על עצמם את ההתקפה כשיאנג היה חושך (חצי ראשון ותחילת רבע שלישי). רייט הרג את גארלנד בחצי השני בהגנה ואוקורו והאנטר נתנו תחת בריבאונד. האנטר גם חדר יפה. אטלנטה שיחקה נגד הקבוצה הכי גבוהה בליגה בלי שני הגבוהים שלה (מובלי פצע את קאפלה בכוונה, קולינס נח) ולא הראתה רגשי נחיתות בצבע. יש לחבר'ה שם לב גדול – הם יעברו את מיאמי.
קליבלנד משחקת כדורסל נוראי – הכל בנוי על אתלטיות, גובה, ויכולת אישית של גארלנד. ההתקפה בחצי המגרש שלהם לא קיימת. ברוך צעק את זה כל המשחק. היו כאן כאלה שהישוו את גארלנד לקיירי – נו באמת – רייט חנק אותו. אין לו ג'אמפר שמתקרב לקיירי ואין לו כל כך מסירה. בקיצור – מציע להרגיע איתו קצת. הוא גם לא אתלט כמו מוראנט וקיירי. יש לו עוד דרך לעשות.
על הקליפרס נאמר כבר הכל. לאבד את ג'ורג' בקטע כזה הזוי כמה שעות לפני "משחק העונה" זה או בדיחה, או יכולת לנדירה להפסיד מכל מצב. אבל ההפסד אתמול כאב פחות מההפסד למיני – פיניקס בכל מקרה היו מביסים את הקליפרס ללא קאוואי. חבל. נפתחה לקליפרס הזדמנות ללכת דרך ממפיס וגולדן סטייט/דנבר – והם פספסו אותה. כיף לראות את החבורה הלוחמת של טיי לו – אבל הוא הפסיד את שני המשחקים עם סמול בול שלא יודע גבולות (טראסט ואנוכי צעקנו את זה בזמן אמת). נכון, הסמול הפך לו את המשחק (בזכות הטמיר) – אבל כל הסלים החשובים בסוף של הפליקנס (כמו מיני) הגיעו או מהצבע, או מריבאונד התקפה (נאנס, שלשות בניסיון שני). אם לו היה משלב נכון בחזרה את זובאץ במשחק הכל היה נראה אחרת. מים מתחת לגשר. אם אני הקליפרס – אני בודק מה קורה עם קאוואי ונותן לקבוצה הזאת עוד הזדמנות. עם שני הכוכבים וגבוה סביר – זאת קבוצה טוענת לכתר (פלוס מינוס).
הפליקנס יהיו בשר תותחים לפיניקס שזה הולך לכאוב בעיניים. סי ג'יי זאת תוספת נהדרת לאינגראם אבל בלי ציון אין להם באמת מי שיעשה סל שם – ואת אינגראם ראינו שאפשר לחנוק. תשאלו את באטום.
מילה אחרונה: אמרנו את זה אתמול בבלוג החי – המשחק באנ בי איי הפך לבדיחה. משחקים שעה וחצי ברוטו על 24 דקות נטו. על כל עשרים שניות משחק עומדים דקה וחצי, השופטים מאוהבים בעצמם, הם קלטו שרואים אותם בנאשיונאל טי וי כשהם עושים ריוויו אחרי ריוויו. הצפייה בזמן אמת במשחקים הפכה למייאשת. אני לא מבין למה השחקנים בכלל יוצאים לנוח. דוראנט נלחם בטאקר לופז ויאניס 48 דקות כל משחק כמעט בשנה שעברה. והוא בן 700. שחקנים בני 22 פלוס מינוס לא צריכים לצאת מהמגרש.
מקמילן הושיב את יאנג לשתי דקות בתחילת הרביעי והבין שהעונה בורחת לו. יאנג חזר ונתן הצגה. בשביל מה להושיב אותו? הוא בן 23! ויניסיוס הרים צ'יפ גאוני ומדוייק לקארים בן זמה לנגיחת ניצחון בסוף ההארכה במדריד בסוף ספרינט לקו הרוחב אחרי ששיחק 120 דקות (עם תוספות זמן). ג'ימי באטלר עשה את הפריצה שלו כאשר שיחק מיליון דקות ומשחקים מלאים בשיקאגו של ת'יבס. תנו לסוסים צעירים לרוץ.